אמוניה בישראל

מהם שימושי האמוניה בישראל – וכיצד היא מסייעת לתפקוד המשק?
וגם: מדוע רק בישראל לאמוניה יש בעיית תדמית?

  • השימוש המרכזי של אמוניה בישראל הוא בתעשיית הדשנים. האמוניה מספקת לאדמה חנקן החשוב להתפתחותם של הגידולים, תורמת להגדלת התפוקה החקלאית ולהאכלת מיליוני ישראלים. בנוסף, עפ"י נתונים שמספקת התאחדות התעשיינים, האמוניה משמשת כחומר גלם הכרחי במגוון תעשיות ישראליות, לרבות:
  • התעשייה הביטחונית
  • תעשיית המזון
  • תעשיית התרופות
  • תעשיית הנייר
  • תעשיית הטקסטיל
  • תעשייה הכימיה, הפלסטיקה והנפט

מאיפה מגיעה האמוניה לישראל?

בישראל אין ייצור של גז אמוניה וכדי לספק את צרכי המשק, הוא נרכש בכמויות הנחשבות לקטנות ביחס למדינות אחרות בעולם. האמוניה מיובאת לישראל באניות, והיא מאוחסנת ומשונעת בצורת נוזל. 

כמו בעולם, כך בישראל השינוע היבשתי של אמוניה מתבצע במיכלים ייעודים בלחץ גבוה. בישראל השימוש העיקרי הוא במכלי ISO (איזוטנק), אשר מיוצרים ומתוחזקים בהתאם לדרישות תקני הבטיחות הבינלאומיים. מכלים אלה מיוצרים מפלדת אל חלד ועטופים במסגרת חזקה העונה על דרישות התקנים, מה שהופך אותם עמידים בתנאים סביבתיים משתנים בזמן השינוע באניות, רכבות או כלי רכב.

רק בישראל: מדוע לאמוניה יש בעיות תדמית?

ברחבי העולם הוכרה האמוניה כחומר דל פחמן, התורם לצמצום פליטת גזי החממה ולשמירה על שכבת האוזון. בשל כך נעשה שימוש מוגבר באמוניה כדלק לאניות (המחליף את השימוש בדלקים מזהמים) ולצורך ייצור סוללות המשמשות לאגירת אנרגיה ירוקה. כאן בישראל, מגוון תעשיות ובראשן תעשיית המזון, עושות שימוש באמוניה לצורכי קירור. המעבר מנוזלי קירור תעשייתיים המזיקים לאוזון לקירור באמצעות אמוניה, מסייע אף הוא להפחתת גזי החממה.

ההתייחסות העולמית לאמוניה היא כאל חומר גלם חיוני להאכלת מיליארדי אנשים ולשמירה על כדור הארץ. ומה קורה בישראל? לאורך השנים האחרונות, מאז שפורסם דוח האמוניה שקבע כי פגיעה במכל האמוניה במפרץ חיפה עלולה לסכן עשרות אלפי אנשים, סובלת האמוניה מיחסי ציבור גרועים. אז אמוניה חומר מסוכן? האם הדוח באמת משקף את המציאות? האם יש ביסוס לפרסום אודות מיכל האמוניה בחיפה?

מאז שפורסם הדוח, יצאו לאור פרסומים שונים המטילים ספק באמינותו ובאמינות ממצאיו. עפ"י תחקיר שפורסם בתכנית "המקור", הדוח נופח מתוך אינטרסים שיווקיים וכלל מעורבות נמוכה של הפרופסורים החתומים על הדוח, בעת כתיבתו. פרופסור דן שכטמן שהיה חתום על הדוח, טען בראיון לחדשות 10 כי "הייתי מעורב מעט מאוד בכתיבת הדו"ח. חתמתי עליו מכיוון שלא מדובר במסמך מדעי". למעשה, נטען כי שמו צורף לדוח רק כדי להעניק לו תוקף. 

לצד העובדה שלא מדובר במסמך מדעי, בכתיבתו לא לקחו חלק מומחים לחומרים מסוכנים. מומחים שיכלו לשפוך אור חשוב על תקפות ממצאיו. כיום טוענים מומחים מובילים שהדוח מטעה, מבוסס על הנחות יסוד שגויות ואינו עומד בסטנדרטיים מדעיים של דו"ח הערכת סיכונים. גם השר להגנת הסביבה זאב אלקין, טען כי המאבק לפינוי מכל האמוניה התבסס על דו״ח חסר בסיס מדעי ומקצועי, וכי גורמים מקצועיים קבעו שהוא אינו מבוסס מספיק.

נראה שהנזק התדמיתי לאמוניה בישראל מבוסס על שגיאות רבות, שיוצרות את הרושם שמדובר בחומר מסוכן בצורה חריגה. כפי שהבנו, הרושם הזה מוטעה ומטעה. בנוסף, חשוב לזכור שאלמלא האמוניה כחצי מאוכלוסיית העולם לא הייתה יכולה להתקיים. בלעדיה גם המשק הישראלי, החקלאות הישראלית ותעשיות ישראליות רבות היו מתקשות לתפקד. 

 

אולי יעניין אותך גם: